מבית מזון - תגובה יהודית לרעב

מרסלו (54), עולה מארגנטינה, הותיר את בתו מאחור כדי להתחיל בישראל חיים חדשים. לדבריו, הסוכנות היהודית הבטיחה לו עבודה באינטל, אבל זה מעולם לא קרה. מרסלו חי ברחוב במשך תקופה ארוכה, ולא הצליח למצוא עבודה. כיום הוא נעזר בעמותת סיוע

היו זמנים שרק רציתי למות בגלל שהייתי כל כך רעב. לפעמים לא אכלתי שום דבר במשך יום-יומיים. הייתי מחכה בערב לשעה שבה המאפיות נסגרות והייתי לוקח כל דבר שהם עמדו לזרוק לפח. הייתי הולך גם לשוק, כדי לקחת מהאוכל שהם זורקים בסוף היום. ככה הייתי מכין לי ארוחה של לחם ופירות

"הגעתי לישראל בגיל 40 כי המצב היה גרוע מאוד בארגנטינה. השארתי את אמי ובת צעירה, ועבודה טובה כנהג מונית. רציתי להתחיל חיים חדשים מכיוון שהסוכנות היהודית הבטיחה לי חיים טובים יותר בישראל. הם הבטיחו לי מגורים ועבודה טובה באינטל בקריית גת. אבל לא הייתה שום עבודה באינטל וגם לא היה בית. הם אמרו שכל מי שיודע קצת אנגלית וקצת עברית יסתדר כאן. גם זה היה שקר. אני חושב שהם משקרים כי הם מקבלים שכר עבור כל אדם שהם משכנעים לעלות לארץ.

 

אחרי שישה חודשים בקרית גת, עדיין לא היה לי כלום אז עברתי לחיפה במחשבה ששם יהיה טוב יותר. חיפשתי עבודה בכל דבר: ניקיון, בנייה, נהיגה. שלחתי בערך אלף קורות חיים ולא קיבלתי תשובה מאף אחד. אני חושב שבישראל אתה כבר נחשב זקן לעבודה בגיל 35. אז הייתי בלי עבודה ובסופו של דבר גרתי ברחוב, כי אין לי כאן משפחה שתעזור לי. היו זמנים שרק רציתי למות בגלל שהייתי כל כך רעב. לפעמים לא אכלתי שום דבר במשך יום-יומיים. הייתי מחכה בערב לשעה שבה המאפיות נסגרות והייתי לוקח כל דבר שהם עמדו לזרוק לפח. הייתי הולך גם לשוק, כדי לקחת מהאוכל שהם זורקים בסוף היום. ככה הייתי מכין לי ארוחה של לחם ופירות. ואז, יום אחד הלכתי ברחוב וראיתי אנשים עומדים בתור לקבלת אוכל. מאז התחלתי לקבל שם אוכל באופן קבוע וזה הפך אותי לאדם אחר לגמרי. אם לא הייתי מוצא את העזרה הזו, כנראה שהייתי מת וקבור באדמה.

 

אני עדיין רעב לפעמים כי העמותות נותנות אוכל קודם כל למשפחות, ולפעמים לא נשאר לאנשים אחרים. כשזה קורה, הבטן שלי כואבת, והחזה שלי כואב. כשאני רעב אני שותה תה כי זה מרגיש טוב להכניס משהו לבטן.

 

עדיין לא מצאתי עבודה, אבל מצאתי עמותה שנותנת לי מקום לגור בתמורה לעבודות קטנות שאני עושה עבורם. זה מרגיז שהעמותות נותנות מכל הלב והממשלה לא עושה כלום. אני דוגמא למה שקורה בכל רחבי ישראל, ויש אנשים שמצבם עוד יותר גרוע מהמצב שלי. לפני כשש או שבע שנים אפילו דיברתי עם כמה חברי כנסת על הבעיות של עולים חדשים כמוני והם הבטיחו לדאוג לנו לעזרה באוכל, דיור ולימודים. עד היום, הם לא עשו כלום, ואני לא יכול להמשיך בחיים כאלה. לא רק העולים החדשים נמצאים בקשיים האלה, גם הרבה ישראלים אחרים.

 

מבחינתי הדבר החשוב ביותר יהיה עבודה. הייתי מרגיש שוב כמו אדם שלם. אני לא אצטרך ללכת לבקש אוכל ואוכל  להסתובב עם ראש זקוף, בלי בושה. "