ביטחון תזונתי בישראל

בעלי לשעבר התעלל בי פיזית ונפשית. זה עדיין מרגיש כמו פצע שלא מחלים. החיים שלי קשים מאוד בגלל זה ובגלל שאני מגדלת את בתי לבד – בלי עזרה ממשפחתי ומעט מאוד עזרה מהממשלה.

היו לי בעיות בריאות מאז שהייתי בהריון. אני לא יכולה לעבוד כי התרופות שאני לוקחת מחלישות אותי מאוד, ולכן אנחנו חיות מה-3,000 שקל שאני מקבלת מנכות. אני לא מקבלת מזונות מהאקס שלי, אבל אין לי כוח להיכנס איתו למלחמה בבתי המשפט.

כשהבת שלי הייתה בת שש החלטתי לעבור לבאר שבע כי זול יותר לחיות כאן, ויכולתי לקנות דירה קטנה בכסף שקיבלתי מהסדר הגירושין שלי. ובכל זאת, בקושי יש לי מספיק לשלם את החשבונות כל חודש וגם תמיד יש תוספות, כמו מאה שקל לציוד לבית הספר, והתשלום לחטיבה, שזה 700 שקל לשנה.

באמת קשה להסתדר לבד. הסכום שאני מקבלת עבור הנכות נשאר אותו דבר לאורך השנים, והמחירים של הכל, כולל המסים, ממשיכים כל הזמן לעלות. אני כל הזמן מחפשת דרכים לקצץ, קונה הכל יד שנייה – רהיטים, בגדים – ומקבלת תרומות בכל מקום שאפשר.  שכנה שלי מביאה לי חלה בכל יום שישי ומזה אני מכינה לבת שלי צהריים לכל השבוע. את השמלה שלה לבת מצווה תרמה לנו חנות, ואנחנו פשוט לא אוכלות כל כך הרבה.

למדתי איך למשוך את סל המזון שאני מקבלת כדי שיישאר משהו לכל החודש. אני יכולה לבשל סיר של משהו בעשרים שקל שיישאר ליומיים-שלושה. ברור שאני צריכה לקנות תוספות לסל המזון, כמו בשר וגבינה, כי אני לא רוצה שזה יחסר לבת שלי. אני קונה ככה שיהיה לה קצת כל יום. לעצמי אני לא יכולה להרשות את התוספות האלה.

החיים של משפחות עניות היו יכולים להיות יותר קלים אם היינו מקבלים הנחה בחשבונות של הבית, כדי שנוכל להדליק את האורות, ובתחבורה הציבורית. אני ראיתי כל כך הרבה משפחות נקרעות בגלל עוני.

תודה לאל שיש לי קשר טוב עם הבת שלי, אבל אני מכירה פה הרבה ילדים שמסתבכים. אני רואה אותם פורצים לבתים ולחנויות כדי לגנוב דברים כדי שיוכלו להאכיל את עצמם. הממשלה מעודדת התנהגות כזאת בזה שהיא לא לוקחת אחריות על עזרה למשפחות עניות. משהו צריך להשתנות במדינה הזאת”.