מבית מזון - תגובה יהודית לרעב

לורן (20),  השתחררה לפני זמן קצר מהצבא. מתגוררת עם אמא חולה ואחות בבי"ס תיכון. ההורים גרושים והאב לא עוזר למשפחה. לפני הגירושין מצבם הכלכלי היה סביר

בחטיבת הביניים שבה למדתי היה באולם ארגז עם כריכים. זה היה בשביל כל הילדים שלא יכלו להרשות לעצמם להביא ארוחת צהריים לבית הספר. ילדים כמוני. בסוף כל יום הארגז הזה היה ריק. בהתחלה התביישתי לגעת בכריכים האלה. חשבתי לעצמי – 'מה יגידו החברים שלי?’. אז בעצם לא הייתי אוכלת כל היום. היה לי ממש קשה להתרכז ככה בלימודים, הייתי רעבה ועייפה ולא מרוכזת

"הרבה חברים שלי מכל העולם ממש מופתעים לגלות שיש אנשים עניים בישראל. כל כך הרבה אנשים מאמינים שאם אתה יהודי, בטוח שיש לך כסף. אני רוצה לומר בקול רם שזה לא נכון. זה סטריאוטיפ מטופש מאוד. במקום שגדלתי יש הרבה משפחות בקשיים כמו שלנו.

 

בחטיבת הביניים שבה למדתי היה באולם ארגז עם כריכים. זה היה בשביל כל הילדים שלא יכלו להרשות לעצמם להביא ארוחת צהריים לבית הספר. ילדים כמוני. בסוף כל יום הארגז הזה היה ריק. בהתחלה התביישתי לגעת בכריכים האלה. חשבתי לעצמי – 'מה יגידו החברים שלי?’. אז בעצם לא הייתי אוכלת כל היום. היה לי ממש קשה להתרכז ככה בלימודים, הייתי רעבה ועייפה ולא מרוכזת. רק בתיכון, כשראיתי את חברה שלי לוקחת בביטחון כריך מהארגז,  הרגשתי שאין מה להתבייש. עכשיו אני מבינה המה זה היה טיפשי, כי הרבה יותר חשוב להיות מרוכזת בלימודים ולהיות בריאה מאשר לדאוג למה יחשבו עלי אנשים.

 

 

הקשיים הגדולים של המשפחה שלי התחילו כשהורי התגרשו. אבא שלי הפסיק לעזור לנו ואמא שלי לא יכולה לעבוד הרבה כי יש לה בעיות בריאות מאז שנולדתי. המצב שלנו החמיר עם השנים. הבנק לקח לנו את הבית. לא היה לנו כסף לרופא שיניים בשבילי, אפילו כשכאב לי נורא. לפעמים חיינו בחושך ובלי חימום כי לא יכולנו לשלם את חשבון החשמל. אני זוכרת שהייתי צריכה להכין את שיעורי הבית שלי במהירות כשעדיין יש אור בחוץ. כשהחשיך הייתי משתמשת בפנס כדי להמשיך ללמוד. אף פעם לא ציפינו שנגיע למצב כל כך קשה. אף אחד לא מצפה לזה.

 

 

חלק גדול מהבעיה הוא שהמחירים ממשיכים לעלות והמשכורות נשארות כמעט אותו דבר. בגלל זה הרבה אנשים  זקוקים לעזרה בכדי לאכול מספיק. הייתי צעירה מאוד כשהתחלנו לקבל אוכל מארגונים לחלוקת מזון. כל מה שאני זוכרת הוא דפיקה בדלת ואיש שמשאיר ארגז אוכל על הרצפה. חשבתי שהארגז הוא בשביל מישהו אחר, כי עד אז לא הבנתי שיש לנו בעיות כלכליות. בכל פעם שארגז האוכל מגיע, זה מחמם לי את הלב, כי זה אומר שמעט הכסף שיש לנו יכול לשמש לתשלום החשבונות.

 

 

סבתא שלי עוזרת לנו מתי שהיא יכולה. היא שולחת אוכל ואני מכניסה אותו למקפיא כדי שיהיה לנו משהו לאכול כשהכסף ייגמר. אני מרגישה כל הזמן שאנחנו צריכים להיות מוכנים לתקופות קשות עוד יותר. למדתי לעולם לא לזרוק אוכל שנשאר בצלחת שלי, ואם נשאר משהו אני שומרת אותו לאחר כך. כשאני הולכת לסופרמרקט, אני מכינה רשימה ואז מוחקת את מה שלא ממש הכרחי. אני אקנה תפוחים ולא קורנפלקס וחלב סויה כי זה יותר זול.

 

 

השתתפתי בסדנת בישול כדי ללמוד להכין אוכל בריא באמצעות כל הדברים שאנחנו מקבלים בארגז האוכל. היה ממש נחמד ללמוד שאתה לא צריך מוצרים יקרים כדי לבשל ארוחות טעימות, ושאפשר להכין אוכל טוב ממה שאנחנו מקבלים.

 

 

אמא שלי משתדלת ממש, אבל בגלל הבעיות הבריאותיות שלה אני לא רוצה שהכל ייפול על כתפיה. אז כדי לעזור לה אני עובדת  כמעט כל יום מאז גיל 16, הגיל החוקי לעבוד בישראל. גם כשהייתי בצבא, הייתי מסיימת את העבודה בבסיס, וכשכל החיילים נחים מיום קשה, הייתי הולכת שוב לעבוד בקבלה בבית מלון. היו ימים שחשבתי שאין לי כוח לעשות את זה, אבל עשיתי. הייתי אחת מהחיילים הרבים שקיבלו אישור מיוחד לעבוד בעבודה אזרחית לאחר שסיימו את המשימות בצבא. זה די נפוץ בימינו שלחיילים יש עבודה אחרת כי כל כך הרבה משפחות ישראליות מתקשות. עכשיו כשאני כבר משוחררת מהצבא, אני לא יכולה לנסוע לטיול בחו"ל כמו שרוב הישראלים עושים אחרי הצבא. אני חייבת להמשיך לעבוד כדי לעזור למשפחה.

 

 

הממשלה מקשה מאוד על אנשים להוכיח שהם עניים וזכאים לקבל עזרה. ככה יוצא שכמעט תמיד העמותות עוזרות לאנשים ולא הממשלה. זה מרגיז כל כך, כי זה התפקיד של הממשלה לדאוג לאנשים שזקוקים, ולא להכניס כסף לכיס של החברים שלהם.

 

 

אני לא יודעת איך ייראו החיים שלי בעוד 20 שנה, אבל אני עושה כל מה שאני יכולה כדי שתהיה לי עבודה טובה, כדי  שיהיה לי עתיד טוב יותר. אני לא רוצה שהילדים שלי יסבלו כמוני, כשהיתה לי דלקת בשן ולא יכולנו להרשות לעצמנו רופא שיניים. לאף אחד לא מגיע לסבול ככה. אבל גם אם אני מנסה לתכנן הכל, אי אפשר לדעת מה יקרה. בגלל זה אני  תמיד שמה במקפיא את מה שנשאר בצלחת. ככה, גם אם אין לנו כסף לקנות אוכל יהיה לנו עדיין משהו לאכול. "