מבית מזון - תגובה יהודית לרעב

ככה נראה

עלי בן 52, נשוי, גר בחדר בדירה בתל אביב. עלי הוא עובד קבלן באוניברסיטה, ומשתכר שכר מינימום. בעבר ניסה לארגן את עובדי הקבלן למאבק לקבלת שכר טוב יותר, אך לדבריו, נציגי האוניברסיטה טענו  שהמוסד עוסק בהוראה ומחקר ולא בענייני תחזוקה וניקיון

, אשתי ואני צריכים לאכול פחות, כי זה הדבר היחיד שאפשר לקצץ בו. ביום עבודה מלא, אני יכול להרשות לעצמי רק 2 פיתות עם גבינה זולה. ובארוחת הערב אנחנו אוכלים בעיקר אורז, מרק או קופסת בשר. במקום שממנו אני בא, זהו אוכל שנותנים לכלבים

"לא למדתי 17 שנה כדי להיות איש תחזוקה שמכניס שכר מינימום והולך לישון רעב. אבל זה מה שהפכתי להיות. אני כל הזמן אומר לעצמי, 'אני חי היום, אבל מה יהיה מחר?

הכל השתנה כשפרצה האינתיפאדה הראשונה. האוניברסיטה שבה לימדתי נסגרה ולאט לאט ראיתי את חלומותיי מתנפצים. ניסיתי למצוא עבודה אחרת בירושלים, אבל ברגע שמעסיקים פוטנציאליים שמעו את שמי, נאמר לי שאין שם משרות פנויות, למרות שהיו. עכשיו, אני בתפקיד איש תחזוקה ראשי באוניברסיטת תל אביב. כל אנשי התחזוקה כאן הם עובדי קבלן. למעשה שליש מתושבי ישראל עובדים כעובדי קבלן ובין אם אתה עובד סוציאלי, מטפל כמו אשתי רבקה או מנקה משרדים, כשאתה עובד קבלן אתה מקבל שכר הוא שכר מינימום של 25 שקלים לשעה. אנחנו עובדים בלי חופשות, ובזמן החגים, שלפעמים נמשכים שבועות כאן בישראל, אנחנו לא מקבלים כסף בכלל.

אנחנו מאוד סובלים מבחינה כלכלית. עם מה שאשתי ואני מרוויחים, אנחנו חייבים לגור בדירה עם שותפים כדי להצליח לשמור על גג מעל הראש שלנו. אין לנו שום פרטיות, וזה לא בריא לזוג נשוי. אחרי שאנחנו משלמים את שכר הדירה, ביטוח בריאות וקונים את התרופות, לא נשאר במעט כלום לדברים אחרים. חלק מהפרופסורים באוניברסיטה מכירים את מצבי הכלכלי והם מלווים לי כסף מדי פעם. זה גורם לי להרגיש קטן מאוד לומר להם שאין לי אפילו כסף לנסיעה באוטובוס כדי להגיע לעבודה, אבל איזו ברירה יש לי?

בחמש השנים שאני עובד כאן המשכורת שלי לא השתנתה. זה אומר, שבכל פעם שמחירי המזון, המסים ושכר הדירה עולים, אשתי ואני צריכים לאכול פחות, כי זה הדבר היחיד שאפשר לקצץ בו. ביום עבודה מלא, אני יכול להרשות לעצמי רק 2 פיתות עם גבינה זולה. ובארוחת הערב אנחנו אוכלים בעיקר אורז, מרק או קופסת בשר. במקום שממנו אני בא, זהו אוכל לכלבים. תארו לעצמכם כמה זה הורס את הבריאות. זאת לא תזונה שמאפשרת בריאות. אני לא יודע איך אני אמור לשרוד ככה? אני לא יכול להירדם בלילה בגלל כאבי בטן, ואני קם מהמיטה בבוקר בלי אנרגיה. לפעמים עוברים כמה ימים רצופים בלי שאני אוכל בכלל, כי לא נשאר לנו כסף אחרי ששילמנו את החשבונות. אבל כמו הרבה ישראלים, זה משפיל מדי בשבילי לפנות לארגונים שמחלקים אוכל. אני מפחד  שמישהו יזהה אותי או ידבר מאחורי הגב שלי. בכל מקרה, האם לא צריך לתת לכל הישראלים משכורת שמספיקה להאכיל את המשפחה שלנו כמו זו של העובדים השכירים שעושים בדיוק את אותה עבודה כמו שלנו?