מבית מזון - תגובה יהודית לרעב

אנה (31), עלתה מאוקראינה לישראל בגיל 14. נשואה לסרגיי. לזוג שתי בנות – לנה בת שש וסופיה בת חודשיים. מתגוררים בפתח תקווה. אנה הפסיקה לעבוד  במהלך הריונה האחרון, והמשפחה מתקשה להסתדר עם משכורתו של סרגיי בלבד, שעומדת על 6,000 ₪ בחודש, כאשר שכר הדירה לבדו הוא 3,000 ₪

הדבר הקשה ביותר הוא להשיג אוכל לתינוקת מכיוון שהוא יקר מאוד - זה עולה 100 שקלים כל חמישה ימים. אני שולחת את בתי לנה לבית הספר עם כריך אחד בלבד לכל היום. בעלי מקבל ארוחת צהריים בעבודה, אז זה עוזר לנו

אנה רוצה כבר לחזור לעבודה, אך אין מסגרות זולות לטיפול בתינוקות לפני גיל חצי שנה, ולכן, זה לא משתלם לה להקדים את החזרה לעבודה.

 

"כששנינו עבדנו, יכולנו לשים כסף בצד. יכולנו לקנות את מה שאנחנו צריכים, לצאת לחופשות. בגלל ההריון שלי, לא יכולתי לעבוד ובאמת נאבקנו על הקיום עם משכורת אחת בלבד. אחרי שאנחנו משלמים דמי שכירות ואת החשבונות, לא נשאר כמעט כלום. רוב האנשים בישראל שיש להם ילדים צעירים לא יכולים להתקיים על משכורת אחת. עברנו הרבה השנה בניסיון להסתדר במצב הזה, אבל אני יודעת שאצלנו התקופה הקשה הזאת היא זמנית. יחסית למצב באוקראינה כאן זה גן עדן, גם אם אין לנו מספיק. באוקראינה אתה יכול למות מרעב ברחוב. כאן, יהיה מישהו שיעזור לך.

 

פעם בחודש אנחנו מקבלים עזרה מארגון סיוע, והאוכל הזה מספיק לבערך שבועיים. זה עוזר לנו מאוד, אבל אני עדיין צריכה לקנות דברים כמו לחם ומוצרי חלב. הדברים האלה מאוד יקרים, אז אנחנו אוכלים הרבה פסטה וקוסקוס ישראלי. אם בשר היה פחות יקר, היינו אוכלים יותר בשר. 

 

הדבר הקשה ביותר הוא להשיג אוכל לתינוקת מכיוון שהוא יקר מאוד – זה עולה 100 שקלים כל חמישה ימים. אני שולחת את בתי לנה לבית הספר עם כריך אחד בלבד לכל היום. בעלי מקבל ארוחת צהריים בעבודה, אז זה עוזר לנו. אני יודעת שאם נגמר לנו האוכל אני יכולה ללכת לשוק לפני כניסת השבת. אז הסוחרים זורקים את הסחורה שנשארת להם, ואני יכולה למצוא שם דברים. אני לא מתביישת לחטט בזבל כי הרבה אנשים עושים את זה עכשיו – אנשים צעירים, זקנים.

 

אם הייתי יכולה להגיד משהו אחד לממשלה, הייתי אומרת להם להעלות את המשכורות שאנשים מקבלים, ואת הביטוח הלאומי  שאנחנו מקבלים לילדים. פעם הממשלה היתה נותנת 280 שקלים לכל ילד, ועכשיו זה בערך חצי מזה".