מבית מזון - תגובה יהודית לרעב

אנדרה (27) עלה לישראל עם אחיו במהלך התיכון. אימו ואביו החורג הצטרפו אליהם לאחר כמה שנים. ההורים משכילים, אך אינם מצליחים למצוא עבודה מתאימה. אנדרה סבור שהם מבוגרים מדי לשוק העבודה הישראלי, וגם אי שליטתם בעברית מהווה גורם שמונע מהם למצוא עבודה טובה

אנחנו בקושי גומרים את החודש, ואין לנו כספים נוספים. ההורים שלי השתמשו בחסכונות שלהם לטיפול באמא שלי, שהיה לה גידול במוח כשהגיעה לישראל. אז, אנחנו מקצצים בכל מה שאנחנו יכולים. אנחנו גרים בשכונה גרועה בדירה מוזנחת, ומשתמשים בחפצים שאמא שלי מוצאת זרוקים ברחוב או בשוקי הפשפשים

"תמיד אמרנו שיש לנו מזל שנולדנו יהודים, כי זה אומר שיום אחד נוכל לעלות לישראל ולחיות חיים טובים יותר. אנחנו מרגישים שאנחנו שייכים לישראל יותר ממה שהרגשנו ברוסיה, ועדיין החיים כאן הם מאבק. הורי ואני מתקיימים משלוש משכורות במשרה חלקית. בכל חודש אנחנו מודאגים מהאפשרות שיעלו לנו את שכר הדירה, מתשלום החשבונות, ושואלים את עצמינו איפה עוד אפשר לקצץ בהוצאות. זה מצב מאוד מלחיץ.

אני יודע שאצלי הלחץ הוא זמני כיוון שבגילי, ברגע שאסיים את הלימודים המתקדמים אמצא עבודה טובה. מצבם של הוריי שונה. הם עזבו את רוסיה בגילאים 44 ו -47 כדי להצטרף לאחי ואלי בישראל. זה היה החלום המשפחתי שלנו. אבל במציאות, גם כאנשי מקצוע משכילים אבל מבוגרים, הם מתקשים מאוד. הם ניסו וניסו למצוא עבודה טובה בתשלום הוגן, ולא הצליחו. כל מה שיכלו להשיג היתה עבודה של טיפול בקשישים בשכר מינימום. זו עבודה לא מקצועית ושונה מאוד ממה שעשו ברוסיה. הם מקבלים את זה, ואומרים שלפחות הם מיטיבים את החיים של קשישים כאן, ובכל זאת, הם מאוד סובלים מהשכר הנמוך, ומזה שהעבודה היא לא במשרה מלאה.

אנחנו בקושי גומרים את החודש, ואין לנו כספים נוספים. ההורים שלי השתמשו בחסכונות שלהם לטיפול באמא שלי, שהיה לה גידול במוח כשהגיעה לישראל. אז, אנחנו מקצצים בכל מה שאנחנו יכולים. אנחנו גרים בשכונה גרועה בדירה מוזנחת, ומשתמשים בחפצים שאמא שלי מוצאת זרוקים ברחוב או בשוקי הפשפשים. לעתים רחוקות אנחנו מדליקים מזגן, למרות שהרבה פעמים חם כאן מאוד. אנו משתמשים במקלחות הציבוריות שבחוף הים כדי להתרחץ ולחסוך בחשבון המים שלנו בבית. אנחנו גם הולכים לעמותה שנותנת בחינם בגדים משומשים שנתרמו. את הארוחות החמות שלנו, אנחנו מקבלים כל יום מארגון חלוקת מזון, וזה מקטין את הוצאות האוכל שלנו וגם את חשבון הגז והמים שהיינו משתמשים לבישול. אנחנו לא מתביישים לקבל דברים בחינם – אנחנו אנשים נזקקים. מה שמשמח אותנו זה שהתקדמנו לתחילת הקו של מחלקי המזון, וכך אנחנו מקבלים אוכל טעים יותר לעומת פעם, שהיינו בין האחרונים".