מבית מזון - תגובה יהודית לרעב

אימאן (30), מתגוררת בכפר הבדואי חורה. נשואה עם שלושה ילדים. עד לאחרונה, המשפחה התגוררה בצריף מתכת שהיה לוהט בחום הקיץ. אפילו מקרר לא היה לה ולעתים ויתרה על אוכל לטובת הילדים. לאחרונה התחילה לעבוד בקואופרטיב בכפר והמשפחה התחילה לבנות בית ראוי למגורים

היו תקופות שוויתרתי על אוכל כדי שהילדים שלי יוכלו לאכול. זה היה בסדר כי גם אם הייתי רעבה הרגשתי טוב רק מלהסתכל עליהם אוכלים, למרות שכל מה שיכולנו להרשות לעצמנו היה מרק שהכנתי עם לחם ומים וכמה עגבניות

"מה שהיה לי הכי חשוב זה לבנות בית טוב, כדי שהילדים שלנו יחיו במקום בטוח ובריא. אז שמנו את כל הכסף שבעלי הרוויח לבניית בית טוב שלא יתפרק בעוד כמה שנים. בעלי עבד אז 20 שעות ביום כדי שנוכל לבנות את הבית ולהאכיל את הילדים.

 

אבל כדי להצליח לעשות את זה מהמשכורת של בעלי היינו צריכים לוותר על הרבה דברים.  היו תקופות שוויתרתי על אוכל כדי שהילדים שלי יוכלו לאכול. זה היה בסדר כי גם אם הייתי רעבה הרגשתי טוב רק מלהסתכל עליהם אוכלים, למרות שכל מה שיכולנו להרשות לעצמנו היה מרק שהכנתי עם לחם ומים וכמה עגבניות. הילדים לא ממש אהבו את הטעם של זה, אבל זה כל מה שיכולנו להרשות לעצמנו באותה תקופה. לא ידעתי שיש ארגונים שיכולים לעזור לנו עם אוכל ובגדים.

 

אני חושבת שהממשלה צריכה לעזור למשפחות לבנות בית כדי שמשפחות לא יצטרכו לבחור בין גג מעל הראש לבין אוכל. אני חושבת שהממשלה צריכה להעלות את שכר המינימום ולהחזיר את הכסף שפעם היו נותנים מהביטוח הלאומי לכל ילד במשפחה.

 

היה לי ממש כואב לראות את הילדים רעבים וידעתי שאני חייבת לעשות משהו כדי שיהיה להם יותר טוב. יש אצלנו, הבדואים, פתגם שאומר – אם תעבדו קשה, תאכלו. אז החלטתי להשיג עבודה כדי לעזור כי בעלי כבר עבד עשרים שעות ביום. זה היה לפני שלוש שנים ובאותה תקופה מעט מאוד נשים בדואיות עבדו. בהתחלה הגברים במשפחה הסתייגו מהרעיון שאני עובדת, אבל שכנעתי אותם שהילדים שלי לא יוזנחו ושיהיה להם יותר טוב אם יהיה לנו יותר כסף להוציא עליהם. בגלל שהרבה גברים לא רוצים שנשותיהם יעבדו מחוץ לכפר שלהם, התחלנו לפתוח קואופרטיבים כאן בחורה כדי לאפשר ליותר נשים לעבוד. כשנשים עובדות יחד, זה מאוד מעצים כי אנחנו שומעות את הסיפורים של כל אחת ולומדות שאנחנו יכולות להיות עצמאיות.

 

עכשיו אני עובדת בעמותה, שיש לה חוזה לאספקת ארוחת צהריים לתלמידים בבית הספר הציבורי בכפר. אני מרוויחה מספיק כסף בכל חודש ויכולה לשים בצד 300 שקל, כדי להבטיח שלא נגיע שוב למצב שבו היינו קודם."